סקירה כללית

חינוך - שאלות האדם - דף פרסום

את הספר ניתן לרכוש בחנות המקוונת של מכון מופ"ת, כאן: http://www.mofet.macam.ac.il/mylibrary/books/Pages/1508.aspx

תוכן העניינים:

חינוך - שאלות האדם - תוכן עניינים של כרכים א ו-ב

מתוך ההקדמה לספר:

לא אחת אנו עומדים משתאים אל מול ילדה וילד קטנים המציגים פתאום, לעצמם או לפנינו, שאלה פילוסופית כבדה, לכאורה מנותקת לגמרי מעולם הדימויים שלהם ומשפתם הרגילה. על התופעה הזאת – “ילדים כפילוסופים״ – כבר הצטברו רישומים-עוקבים, מחקר וכתיבה וגם יצירות הגות המותאמות כסיפורים לילדים )ולמבוגרים, השומרים על הילדי בקרבם). המפורסם בהם הוא הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזופרי. גם אם השאלות ששאלנו בילדותנו נשכחו מעמנו, לבטח אנו זוכרים את השאלות, בהן מייסרות, ששאלנו את עצמנו בתקופת התבגרותנו.

מה קרה לשאלות הללו, ומה קרה לנו אחר כך? יש מי שאתרע מזלם, ועל השאלות ששאלו בקול ענו המבוגרים הקרובים בזלזול, בכעס ובחוסר סבלנות. רבים מאלה התכווצו בתוך עצמם ולא ההינו לשאול עוד. רק בקרב מתי מעט מהם היה דחף התהייה חזק דיו, והשאלות פרצו מהם בשלב מאוחר של חייהם, לעתים בהבעה ספרותית-אמנותית מרשימה, כמו אצל אלבר קאמי בספרו אדם הראשון. יש מי שעל פי אופיים עייפו מהתלבטות בשאלות הקשות, ובגיל מוקדם יחסית גמרו אומר לא לעסוק בהן כלל או להסתפק בתשובות מרשם שיש בהן מין ההרגעה. כמה מאלה – המעשיים, התכליתיים, ממוקדי המטרה (הכלכלית, המקצועית או החברתית) – יחזרו לשאלות אלה אם יחוו משבר גדול בחייהם; ויש בינינו מי ששאלות גדולות עולות בהם כל העת, הם אינם מסתפקים בתשובות שניסו להתקבע בהם וממשיכים לתור כל חייהם אחר תובנות מדויקות יותר.

כהקבלה לאמרתו של המשורר שאול טשרניחובסקי "האדם הוא תבנית נוף מולדתו״, נוכל לומר "האדם הוא תבנית שאלותיו״. ודוק, שאלותיו, לא תשובותיו  –השאלות המוטבעות בו ומזהות את קיומו.

מה טיבן של שאלות אלה? מהן השאלות הללו, השאלות הגדולות? מה ההבדל בינן ובין שאלות רגילות? שאלות רגילות מבקשות דעת, ידע והבנה – מי, מה, היכן, מדוע, לשם מה. הן מחפשות מענה במישור ההכרה, זה הרציונלי, האינטלקטואלי. ואף שהאדם ממשיך אולי להיות ספקן, פעמים רבות התשובה מניחה את דעתו, לפי שעה, ואם לאו הריהו מחפש אותה בספרות מקצועית, ברשתות הדיגיטליות ואצל מומחים.

לא כן שאלות האדם, שכן אלה שאלות מסוג אחר. הן אינן שאלות רגילות מהסוג המבקש תשובת כן או לא, וגם לא תשובה שהגדרתה פורמלית-שכלתנית בלבד. כאלה הן: מי אני? מהו ייעוד חיי? היש אלוהים? היש חיים לאחר המוות? מהי אמונה? מהו המוסר? מהי חירות? מהי האהבה? מהו משמעה של האחריות שלי?. מלכתחילה רובן שרויות במסתורין, ביסוד נעלם, שכן הן תרות אחר תכונות העולם, אחר המהות הפנימית שבתופעות ואחר ממדי הקיום האנושי.

ייתכן שהמונח "שאלה״ איננו מתאים לשאלות האדם, שכן כאן אין מדובר בשאלה המבקשת תשובה במובנה הפשוט, תשובה של דעת. ייתכן שבמקרה זה יאה להן המונח סוגיות, קושיות, דילמות או תהיות, ואולי חוויות האדם. ואכן, הבירור נועד להבהיר את השתקפות התופעות בפנימיותו של אדם. כך או אחרת, באסופה זו בחרנו בכל זאת במושג שאלות האדם משום שהוא השכיח, המוכר לרבים.

לאפיון השאלות נאמר עוד שהמענה להן נוגע בכל רכיבי האדם. המענה לשאלות הגדולות הוא מקיף, טוטלי, חובק את כל ממדי האישיות. התחושה המלווה את המענה איננה מסוג "קיבלתי תשובה, ואני יודע/ת״, אלא "אני חווה ברמה גבוהה יותר, מחודדת, נהירה ומאירה יותר את התופעה ואת עצמיותי״.

הבחנה אחרונה זו חשובה בכל הנוגע לחינוך. אחד מעיקריו של החינוך בעינינו הוא עיסוק בשאלות האדם. לשון אחר, ההוויה מביאה לעירור שאלות קיומיות בתלמיד, ובאמצעות הדיאלוג תודעתו מתחזקת, זהותו מתגבשת, השקפת עולמו מותווית, ערכיו נקנים ומסתמנת התכנית של חייו. ההוויה הזאת בבית הספר, אף שרובה שוררת במצבי למידה, איננה תחומה למישור האינטלקטואלי בלבד. לפיכך אף שהמאמרים שכינסנו בקובץ זה מכוונים על פי טיבם כמאמרים לאינטלקט, ברצוננו להדגיש שעירור ועיסוק בשאלות האדם בחינוך נעשה גם, ולעתים ביתר עוצמה, במישורי הרגש, הנפש, היצירה, האמונה והרוח.

שאלות האדם, אף שאחדות מהן נדונו רבות בספרות ובציבוריות, הן שאלות של היחיד. האדם אמנם יכול למצוא תשובות ועמדות שונות ביחס לשאלת הקיום, אך בסופו של דבר המענה הוא שלו – מענה אישי; והתוקף העיקרי למענה הוא היותו אישי, פנימי. אדם עשוי להכיר תשובות אובייקטיביות לכאורה, כאלה שימצא בכתביהם של אנשי מדע, הוא יכול להיעזר בהן, אבל התשובה שתעצב את תפיסתו ואת התנהגותו היא זו שהוא מגדיר בעצמו, מתוך עצמו, באורח אותנטי.

כך גם בחינוך. אותה הוויה חינוכית שציינו מעוררת את השאלות, מעודדת שיח וחקירה משותפים בקרב התלמידים ובינם ובין המורה, אבל החינוך אינו מציע "תשובת בית ספר״. התשובה היא סובייקטיבית עבור התלמידה והתלמיד, וגם אם מוצעות להם במהלך לימודיהם תשובות, תפקידו של החינוך לכוון אותם לקבל כל תשובה ותשובה רק לאחר בחינה ביקורתית עצמאית שלה.

מה בין העיסוק בשאלות האדם לחינוך לערכים? נאמר פה בקצרה: שאלות רבות מכוונות לברר את המהות התוכנית של ערכים – מה משמעותו של ערך החיים? מה מובנו של ערך כבוד האדם? מה טיבם של צדק, שוויון, חסד, זכויות יסוד, רב-תרבותיות? מה ההנמקה לכל אחד מאלה? אולם, לעומת "חינוך לערכים", שנועד להקנות לחניכים ערכים מוגדרים, העיסוק בשאלות האדם מכוון אל ה"ערכיות" עצמה, משמע אל היסוד הקודם לכל בירור תוכני של ערכים. ה"ערכיות" היא מעין נקודה ארכימדית המאפשרת את עצם הדיון בערכים מסוימים. עיקרה הוא ההכרה האפריורית שהאדם – בהיותו אדם – מוּנָע בהכרח על ידי ערכיו, שהם גם פרי רוחו.

הכנת הספר קובץ מאמרים זה, על שני כרכיו, הוא ספר המשך לחינוך – מהות ורוח (מופ״ת 2012), שערכנו, הכולל שורת מאמרים שבבסיסם השאלה: מהו החינוך ומהי מהותו? מגוון המאמרים שקיבלנו מהכותבות ומהכותבים ביטא מגוון של ערכים מרכזיים בחינוך: דו-שיח, אהבה, משמעות, אותנטיות, ערכים, רוחניות ועוד.

בקובץ מאמרים זה אנו באים עתה להאיר על ערך אחר – שאלות האדם בחינוך – ומבקשים לעודד את המורים ואת מכשירי המורים להכיר את השאלות הללו ברמות ההגותית, המדעית והפדגוגית, להעמיק את מחשבתם ביחס אליהן ולטעת בהם את הביטחון לדון בהן עם תלמידיהם במסגרת ההוראה-למידה ובמסגרת החינוכית בכללה בדרך פדגוגית מושכלת ורגישה.

איך ניגשים לשאלות הגדולות, ומהן השאלות הללו? ובעיקר, הניתן להיאחז באיזו תובנת-על ובמיון כלשהו שלהן בעבודות מדעיות או בתוכניות פדגוגיות? יגענו, חיפשנו וחקרנו, אך לצערנו כמעט שלא מצאנו חומרים שיאירו לנו כיוון. נזכרנו באִמרה מן המשנה שיש בה שלושה סוגי שאלות: “דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן״ )אבות ג, א(. הרכנו ראש בפניה, חייכנו אליה כאל ידידה ותיקה, אבל לא יכולנו להסתפק בה; תרנו אחר סיווג מפורט יותר המבטא את עולמנו כיום. בדי עמל, אחרי השקעת מחשבה, מיינו את שאלות האדם לשלושה סוגים עיקריים:

  • שאלות בדבר קיום האדם: מי אני? מהי משמעות החיים? מהם החיים הראויים? מהו המוות? מהו חופש? וכדומה.
  • שאלות מטפיזיות: היש ספרה מעל למציאות הנתפסת בחושים? היש אלוהים? מהי הדתיות? מהי המיסטיקה? וכדומה.
  • שאלות על חוויות האדם: האהבה, האושר והסבל, הגוף, המיניות, החופש והבחירה, המצפון וכדומה.

בהגות על שלושת הסוגים האלה הוספנו עוד שני סוגים של שאלות משנה, כאלה העוסקות בעימות בין כמה ערכים וכאלה העוסקות בגבולותיו של כל ערך:

  • שאלות דילמה: שוויון מול חירות, נאמנות מול אהבה, יחיד וחברה, מצפון ומדיניות וכדומה.
  • שאלות גבול: גבול החירות, גבול הרציונליות, גבול האמנות, גבול הסובלנות והקבלה וכדומה.

מצוידים בחלוקה זו יצאנו להיפגש עם מגוון של אנשי מדע והגות. עם כמה מהם סיכמנו שיכתבו על שאלות האדם מתוך מבט כללי, מקיף; מרובם ביקשנו שיבחרו שאלת אדם מסוימת, שהיא מתחום התמחותם וקרובה ללבם במיוחד, וינתחו אותה על פי מיטב הידע המדעי וההבנה שברשותם. בד בבד פנינו לחברות ולחברי סגל במוסדות להכשרת מורים וכן למחנכות ולמחנכים בשדה בבקשה שיכתבו על עיסוקם בשאלות האדם בהכשרת המורים או במוסד המחנך, אם בראייה כוללת ואם בהקשר של תחום הידע שהם מלמדים.

לא הסתפקנו בפנייה אל הכותבות והכותבים בדוא״ל או בטלפון, אלא קיימנו עם כל אחת ואחד מהם פגישות ממושכות פנים אל פנים. יחד אתם התלבטנו בהגדרת השאלה שעליה יכתבו ובדרכים לעסוק בה. חשנו שנפלה לידינו זכות גדולה בקיום שיחות העומק הללו עם הכותבות והכותבים וביצירת קשרי ידידות עם רבים מהם.

במקביל נפגשנו לשיחות עם קבוצות של תלמידים בבית ספר תיכון ובמכינות קדם-צבאיות (אדרת, מרכז מעשה), עם קבוצות סטודנטים להוראה (במכללות אורנים ודוד ילין) ועם קבוצות של מורים ומנהלים במוסדות חינוך. ביקשנו ללמוד בהן על השאלות העיקריות בחייהם של המשתתפים ועל הדרך שהם רואים את מקומן של השאלות הללו בחינוך. התעשרנו מאוד מן השיחות הללו, והן ליוו כבאפיק נפרד אך משלים את הכנת הספר.

מבנה הספר והמאמרים קובץ המאמרים מחולק לשני ספרים: הכרך הראשון – בהגות; הספר השני – בהוויה. בספר הראשון כונסו המאמרים שגישתם פילוסופית או מדעית; הספר השני כולל מאמרים העוסקים בדרכי עירור ובשאלות האדם בפדגוגיה. נעיר כאן הערה שיפה גם לחלוקת המשנה של המאמרים: החלוקה איננה מדאורייתא, וגם איננה מדויקת ומוחלטת כחלוקה מכנית. ככלל, במאמרי “בהגות״ כלולים גם קטעים השורים בחינוך; ובמאמרי “בהוויה״ משולבים גם קטעי הגות. כך זה כשהמאמרים כולם מתחום הרוח.

מילות סיום

הספר חינוך – שאלות האדם מכוון אל כל קוראת וקורא שהשאלות “הגדולות״, שאלות הקיום, מקננות בתודעתם. ברם, מכיוון שהספר קושר בין השאלות האלה ובין החינוך, בשורת הקוראים הראשונה אנו רואים לנגד עינינו את הגננות והגננים בגני הילדים ואת המורות והמורים בבתי הספר ועמם את המרצות והמרצים, המדריכות והמדריכים במוסדות להכשרת מורים. עוד אנחנו רואים כמובן גם את ההורים, שהספר מיועד להם לא פחות. ומבעד לכולם אנחנו רואים את הילדות והילדים, את התלמידות והתלמידים, שבהם על כולנו כמחנכים לטעת את הכמיהה ואת הביטחון לשאול ולא להירתע גם כשאין מענה מוחלט מזומן לשאלותיהם.

משקל רב אנו מייחסים לכך ששאלות האדם הנדונות בספר יהיו שאלות אמתיות ואמינות בעיניכם, קוראות וקוראים, שתראו בהן שאלות קיומיות שלכם, שאלות שאתם שואלים את עצמכם בניסוח זה או אחר ומתחבטים בהן. זאת הייתה בקשתנו מהכותבות ומהכותבים, ולהרגשתנו המאמרים כולם עומדים במבחן זה. אנו תקווה שזוהי גם תחושתכם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s